פרשת דברים

 

"אלה הדברים"- המפתח לירושת הארץ והגאולה

 

פרשתנו והחומש כולו נקראים "דברים". בחז"ל נקרא החומש - "משנה תורה", כי הוא חוזר על הרבה ממצוות התורה ומבארן. אבל השם המקובל – "חומש דברים". מה פירוש "דברים"? באילו דברים מדובר, ומה עושה אותם לכל כך חשובים עד שחומש שלם נקרא על שמם? התורה פותחת בתיאור מקומות מסויימים שעם ישראל עבר מיציאת מצרים – "במדבר, בערבה, מול סוף, בין פארן ובין תפל, ולבן וחצרות ודי זהב" (א, א). חז"ל, כידוע, אמרו שמדובר בתוכחה נסתרת על מקומות שהכעיסו את ה'. אבל עדיין לא ברור באלו דברים מדובר. בהמשך, מובא ציווי: "באו ורשו את הארץ אשר נשבע ה' לאבתיכם" וכו' (א, ח). אבל קשה להאמין שבשל ציווי זה, קרוי כל החומש "דברים", שהרי, מדובר בציווי חד-פעמי המובן מאיליו, ולא בעקרונות קבועים הקשורים בתורה.ונראה שמדובר בקיום מערכת המשפט, הדורשת מינוי דיינים הנקיים מכל רבב, שרק טובת הציבור לנגד עיניהם: "שמוע בין אחיכם ושפטתם צדק בין איש ובין אחיו ובין גרו" (א, טז). ועל כך כותבת התורה: "ואצוה אתכם בעת ההיא את כל הדברים אשר תעשון" (שם, יח). ומובא ברש"י: "אלו עשרת הדברים שבין דיני ממונות לדיני נפשות". נמצא שדווקא הדברים הקטנים ןהפשוטים שנראים מובנים מאליהם, הם הבסיס לירושת הארץ ולעתיד של עם ישראל. קיום מערכת משפט הוגנת, משפט צדק על פי התורה הקדושה, ללא נגיעות אישיות וטובות הנאה וללא הפלייה בין בעלי הדין – זה הערובה לחוסן חברתי ורוחני המהווי בסיס לקיום בארץ. וזה תלוי גם בכל אדם ואדם שפועל ביושר ובאמת ומגבה את מערכת המשפט. וכן אמרו חז"ל במסכת אבות (א, יח): "רבן שמעון בן גמליאל אומר על שלשה דברים העולם עומד על הדין ועל האמת ועל השלום שנאמר (זכריה ח) אמת ומשפט שלום שפטו בשעריכם". השבת שקוראים פרשה זו, נקראת "שבת חזון", השבת שלפני תשעה באב, על שם ההפטרה שקוראים כהמשך לפרשה, בנביא ישעיהו, המוכיח בפרק א, על העדר מערכת משפטית הוגנת, הן ברמה הלאומית-ממלכתית, והן ברמה האישית. כמו שמובא שם: "שריך סוררים וחברי גנבים, כלו אוהב שחד ורודף שלמונים. יתום לא ישפטו וריב אלמנה לא יבא אליהם" (ישעיהו א, כג). וכמו שניתן לקלקל כך ניתן לתקן: "ציון במשפט תפדה ושביה בצדקה" (שם כז). נמצא שהחומש בו אנו פותחים השבת, סמוך לתשעה באב זמן החורבן הגדול, נקרא "דברים". כי באמת מדובר בדברים פשוטים ובסיסיים המהווים יסוד לכל חברה בריאה, ובמיוחד אצל עם ישראל היונק את כללי המשפט ההוגן והצודק מהקב"ה, כמו שנאמר בפרשה: "כי המשפט לאלקים הוא" (שם, יז). זהו המסר העיקרי לימים בהם אנו נמצאים עתה, ימי בין המיצרים, שהם ימי אבלות, אך גם ימי תיקון. בית המקדש נחרב, אך זה בגדר "סותר על מנת לבנות", בניין טוב ממנו ובר קיום לנצח. לכן המילה "קינות" שאומרים בתשעה באב, היא אותיות "תיקון". כמו שנאמר בירמיהו: "ועת צרה היא ליעקב וממנה יושע" (ירמיה ל, ז). שנזכה לתיקון אישי ולאומי דוקא מתוך האבלות על החורבן, ומתוך כך נזכה לבניין בית המקדש ולגאולה השלימה במהרה בימינו, אמן!


הלכות תשעה באב:
א. תשעה באב אסור באכילה ושתיה, רחיצה, תשמיש המטה, לימוד תורה, סיכה (מריחת שמנים ומשחות לתענוג), נעילת סנדל או נעל של עור, מלאכה. וכן נוהגים לשבת על הקרקע עד חצות היום. ואסורים בשאילת שלום.
ב. כל האיסורים של תשעה באב מתחילים משקיעת החמה בערב תשעה באב עד צאת הכוכבים של תשעה באב (בהתאם לזמנים בלוחות של אותו מקום בו נמצא).
ג. לגבי אכילה ושתיה, כולם חייבים לצום חוץ מקטנים מתחת לגיל בר מצוה, חולים, זקנים וחלשים שלא מסוגלים לצום על פי הבחנה רפואית או תחושה אישית, חולים במחלות כרוניות, כגון סכרת, לחץ דם גבוה וכד'. מי שיכול לצום אך צריך לקחת תרופות חיוניות לרגל מצבו הבריאותי, יכול לקחת עם מעט מים אם צריך לכך. ואם צריך לאכול לפני שלוקח את התרופות, יאכל מעט לפי הצורך. נשים בהריון או מיניקות חייבות לצום אא"כ יש להן קושי מיוחד שלא מאפשר להן לצום (בחילות, סחרחורות וכיו"ב), או במינקת, אם ייגמר החלב, גם אם יש תחליפי חלב. וכן יולדת בתוך 30 יום ללידה פטורה מלצום, ואף אחר כך, אם יש לה חולשה מיוחדת.
ד. חולה שמותר לו לאכול, יש אומרים שיאכל כדרכו, כדי קיום גופו אבל לא להתענג. ויש אומרים שיאכל בשיעורים כמו ביום הכיפורים, היינו, 30 סמ"ק או גרם כל עשר דקות. להלכה, המיקל לאכול כדרכו יש לו על מי לסמוך, ומי שרוצה להחמיר, יאכל או ישתה בשיעורים הנ"ל.
ה. רחיצה אסורה, גם בצונן וגם פניו, ידיו ורגליו. ואם יש לכלוך מותר. ואם לא מתכוון לתענוג, כגון ששוטף כלים או פירות וירקות לילדיו הקטנים - מותר. לגבי נטילת ידיים בבוקר, נוטל עד קשרי אצבעותיו. וכשיוצא משירותיםרוחץ ידיו במקום הטינוף או עד קשרי אצבעותיו.
ו. יש להרחיק את המיטות שלו ושל אשתו בלילה ולא יגע באשתו. ויש מחמירים גם ביום, ונכון לנהוג כך.
ז. אין ללמוד תורה, כי התורה משמחת. רק ענייני החורבן והלכות אבילות, ונבואות רעות לעם ישראל, ומדרש איכה מותר ללמוד. וילמד בפשטות ולא בעיון ופלפול, כי זה משמח.
ח. נוהגים לשבת ולשכב על הרצפה (על גבי מזרון או כסא נמוך מאוד בפחות מטפח מהקרקע, או לפחות פחות משלושה טפחים (24 ס"מ). מנהג זה הוא עד חצות היום של תשעה בלבד. בלילה ניתן להקל לישון על מיטתו, אך ראוי שישים אבן תחת הכרית, שיזכור את החובן ויתאבל עליו.
ט. אסור לעשות מלאכה שיש בה שיהוי, כמו כתיבה במחשב, השקאת הגינה וכד' עד חצות היום. אחר כך יכול לעשות מלאכה, אך דברים הכרחיים, ולא יסיח דעתו מהאבילות.
י. מנהגי האבילות של בין המיצרים, תשעת הימים ושבוע שחל בו, כגון: תספורת ותגלחת, רחיצה, כביסה, ברכת שהחיינו, קניית בגדים חדשים, מוסיקה ושירים, אכילת בשר ויין וכו' - מסתיימים מן הדין בצאת הצום כנ"ל. אבל מנהג כשר, שלא לאכול בשר ולשתות יין עד עד עשירי באב, כיון שרוב שריפת המקדש הייתה בעשירי באב (תענית כט.). לספרדים, המנהג תקף לכל יום עשירי, ולאשכנזים עד חצות יום עשירי. לגבי שאר מנהגי האבילות, לאשכנזים הם ממשיכים עד חצות של יום עשירי, ולספרדים, עד מוצאי תשעה באב. לגבי העינויים של תשעה באב, לכל הדעות הם מסתיימים בצאת הצום.

 

                     שבת שלום ומבורך!
              
            ושנזכה לבניין בית המקדש בקרוב, אמן!
האתר נבנה במערכת 2all | בניית אתרים