בס"ד תשובות לשאלות ממבחני הסמכה לרבנות בנושא: חופה וקידושין (כסלו תשע"ג)   שאלה ו': חישוב ימי המשתה   א. חופה שנערכה קודם השקיעה וסעודת הנישואין נערכה בלילה, אימתי מתחילים ז' ימי המשתה? ב. נישואין שנערכו ביום ד' לאחר חצות היום, האם ניתן לברך ז' ברכות ביום ד' הבא קודם חצות?     תשובה: בדרכי משה בסימן ס"ב (סק"ט) הביא בשם שו"ת הרא"ש (כלל כ"ו סימן ב'), שז' ימי החופה מתחילים מיד לאחר ז' ברכות שבירך בראשונה, היינו בחופה. כלומר, שבעת ימי המשתה, מתחילים מיד לאחר החופה וז' ברכות. רק לא ברור אם מחשבים מעת לעת או מקצת היום ככולו, ויבואר לקמן. ובב"י שם הביא בשם רבינו ירוחם, שאם הלכו מיד לאחר החופה וז' ברכות (משמע) למקום אחר, ונשתהו בדרך זמן מרובה בדרך ועשה חופה בעיר שהגיע לשם, עושים שם ז' ברכות וממשיכים לעשות שם ז' ימי משתה. משמע, שימי המשתה מתחילים מהסעודה הראשונה שעושים לשם נישואין ודלא כרא"ש הנ"ל. וכן הבין הט"ז בדעת רבינו ירוחם והובא בב"ש שם ס"ק י"ד, וכן הוא פוסק להלכה, שהולכים לפי זמן הסעודה הראשונה של הנישואין, גם אם נערכה לאחר ז' ימי המשתה. וכן הובא בח"מ (סק"ז), שכך נראה מפשט דברי רבינו ירוחם, שחולק על הרא"ש הנ"ל, ומהב"י משמע שהבין שר"י אינו חולק על הרא"ש ע"ש. אמנם הב"י הבין בדעת רבינו ירוחם, שאינו חולק על הרא"ש, ומונים מזמן החופה וז' ברכות, ואין לברך בשום פנים לאחר שבעת ימי המשתה, גם אם לא נערכה סעודה כלל. וכן משמע ממרן השו"ע שם (סע' י'). וכן כתב בדעתו, הב"ש הנ"ל. וכן פסק הרמ"א שם (סע' ו'). נמצא, שלפי השו"ע והרמ"א מונים את ז' ימי המשתה מזמן החופה ושבע ברכות. ונ"מ לעניין עד מתי ניתן לברך, עד מתי מצווה לשמח את אשתו ולהימנע מעשיית מלאכה, ולפטור את הקהל בבית הכנסת מאמירת וידוי, נפילת אפיים ותחנון. ובפת"ש (ס"ק י"ב) מביא בשם תשובת כנסת יחזקאל (סי' ס'), שפוסק, שמונים לפי הסעודה הראשונה ולא מהחופה, והביא, שהרמ"א, הח"מ והגאון מליסא בסידורו, חולקים עליו וסוברים כדעת הרא"ש, שהולכים לפי החופה. כמו כן, דן שם בעניין אם מונים מעת לעת מזמן החופה או הסעודה (כל אחד לשיטתו), או אומרים מקצת היום ככולו. ונ"מ לניד"ד בשאלה הנ"ל. שאם מונים מעת לעת, הרי שאם החופה היתה ביום רביעי קודם השקיעה ומונים לפי החופה, ימי המשתה נגמרים ביום רביעי הבא קודם השקיעה. והביא בשם תשובת כנסת יחזקאל הנ"ל ,שלא הולכים לפי מעת לעת אלא מקצת היום ככולו. אך בתשובת גינת ורדים כתב שכן מונים מעת לעת, ע"ש. וכן סובר במח"ב לעניין נפילת אפיים, אך לעניין ז' ברכות צריך להתיישב, ע"ש. וכן הובא בילקוט יוסף (שובע שמחות א'), שהחיד"א במח"ב הבין כן בדעת הגינת ורדים, ודחה זאת, וגם הגינת ורדים מודה שלא הולכים לפי מעל"ע. וכן מובא בשו"ת יבי"א (ח"ה אבה"ע סי ז' אות ב') שאין לקבל את הבנת המח"ב והשו"ת יד רא"ם בדעת הגינת ורדים, שכביכול הולכיפ לפי מעל"ע. אלא לכל הפוסקים אומרים בזה מקצת היום ככולו. ובספר ילקוט יוסף הנ"ל, כתב להלכה, שכיון שמונים מזמן החופה, ויש ספק מה נקרא החופה, האם הייחוד שעושים בלילה בבית לאחר הסעודה, או החופה וז' ברכות, שזה כעין פריסת סודר, הרי שלמרות שדעת מרן בשו"ע שהחופה נקראת הייחוד בלילה, כיון שיש חולקים על זה, אזי אמרינן ספק ברכות להקל אפילו נגד מרן, ומונים מזמן החופה, ואם נערכה ביום רביעי לפני השקיעה, אפשר לברך רק עד יום שלישי בשבוע הבא לפני השקיעה. אך לעניין איסור עשיית מלאכה ומצות שמחה ואמירת תחנון, הולכים לפי דעת מרן השו"ע, ומונים מזמן הייחוד בלילה, והימים נגמרים ביום רביעי הבא לפני השקיעה. יוצא שלפי הרמ"א והאשכנזים, שהחופה נקראת החופה שלנו היום והייחוד בחדר ייחוד, מונים לפי הכניסה לחדר ייחוד, או אולי לפי זמן סיום שבע ברכות בחופה (פריסת סודר). לגבי שאלה ב', לפי מה שביארנו, זה תלוי בשיטות, אם הולכים לפי מעל"ע או לא. אם מונים מעל"ע – אם החופה היתה אחרי חצות היום ביום רביעי -  הימים נגמרים קודם חצות ביום רביעי הבא. ואם לא הולכים מעל"ע, הימים נגמרים ביום שלישי לפני השקיעה בשבוע הבא. וכאמור, לדעת היבי"ע וילקוט יוסף ןלהלכה, לא מונים מעל"ע אלא מקצת היום ככולו. ושיטת הגרע"י שליט"א בעניין הפיצול בין אמירת השבע ברכות לאיסור מלאכה ואמירת תחנון כנ"ל.