שו"ת בעניין חינוך ילדים בגילאים שונים


א.  שאלה: מאיזה גיל יש לחנך ילדים לשמירת שבת ודיני כשרות?


תשובה:  מגיל שהילד הוא בר הבנה, היינו בערך בגיל 3-4 חובה להפרישו מאיסורים, כמו חילול שבת, איסורי אכילה, לשון הרע וכד'. אבל בעניין חינוך למצוות עשה, כגון קידוש או הבדלה, תפילה, ברכות וכד' – מחנכים את הילדים מגיל חינוך, היינו מגיל 6-7 או אף לפני כן, בהתאם לרמתו של הילד.


ב.  שאלה: האם זה נכון להבטיח לילד פרסים אם יתנהג יפה?


תשובה:  בגיל קטן זה בסדר. בגיל גדול (לקראת בר מצוה) זה כבר לא שייך, אלא יחנכו לשמור מצוות מאהבה  וילמד אותו תורה בשמחה.


ג.  שאלה: ילד שאיננו רוצה לקום לתפילה ח"ו או ממשיך בעיסוקיו סמוך לזמן התפילה כיצד יש לנהוג איתו?


תשובה:  יש לדבר איתו על חשיבות התפילה בבית הכנסת ולדרבן אותו להתפלל במניין. אם בכל זאת ממשיך בדרכו, יעזבנו ויזכיר לו מדי פעם בעדינות ובדרכי נועם לקום לתפילה במניין. בכל מקרה, אין לעשות מלחמה על נושא התפילה, ולתת לזמן לעשות את שלו.


ד.  שאלה: ילד המעוניין לשחק בפלאפון או המחשב של האב או האם, האם יש לאפשר לו זאת?


תשובה: יש לאפשר לו מדי פעם, בתנאי שמדובר בזמן מוגבל, ובפלאפון או מחשב עם דרגת סינון גבוה, ויוודא שאכן מדובר במשחקים נחמדים או בסרטים צנועים וערכיים, ולא על חשבון התפילה או קיום מצוות, כמובן.


ה.  שאלה: עד איזה גיל יש חובה לחנך את הילדים ולהעיר להם הערות חינוכיות?


תשובה: מעיקר הדין, עד בר המצווה או הבת מצווה, אך מדין תוכחה, יש להמשיך להעיר ולחנך בהמשך הדרך, אך יעשה זאת בעדינות ובאהבה ובהתאם ליכולתו ורצונו של הבן.


ו.  שאלה: האם יש להתערב בעניין החלטת הבן או הבת להתחתן עם בחיר ליבם, או יש להשאיר זאת להחלטת הבן או הבת?


תשובה: אם מדובר בהחלטה מוגמרת של הבן או הבת, יש לקבל זאת ולא להתערב, ולגלות אהבה לבן או בת הזוג. אך אם מדובר באישיות בעייתית מבחינה דתית או מוסרית, כדאי לדבר בעדינות עם הבן או הבת ולהעמידם על חומרת העניין, אך אין לנהל מאבק נגדו או נגד בן או בת הזוג, רק להתפלל שהכל יהיה לטובה, ולהתייעץ עם בן הזוג, היינו האב או האם, כיצד לנהוג ומה לעשות.


ז.  שאלה: אם חלילה ילד עוזב את הדת ומחליט לחלל שבת או לזלזל בענייני צניעות או דיני כשרות, האם לאפשר לו להישאר בבית במצבו הנוכחי?


תשובה: אם הילד או המתבגר עושה מעשים המנוגדים לתורה או לדברי חכמים בפרהסיה, אין לאפשר לו, אלא לבקש ממנו בצורה מכובדת לכבד את המשפחה ודרכם של ההורים או לעזוב את הבית. אך אם עושה עבירות בצנעה, יש להוכיח אותו על מעשיו, בנחת ובאהבה, אך אין לדרוש ממנו לעזוב את הבית או לשנות את מעשיו כתנאי לקבלת תמיכה כספית או להישארות בבית. באופן כללי, יש להמשיך את הקשר עם הבן, ולגלות אהבה כלפיו, ויש לקוות ולהתפלל שיחזור בתשובה ויעלה על דרך המלך.


ח.  שאלה: האם יש הבדל בין בן לבת בענייני חינוך?


תשובה: יש להתייחס לבת בצורה עדינה יותר, כי הצד הרגשי שלה חזק יותר, במיוחד בגיל ההתבגרות, ולעיתים היא נכנסת לדיכאון ומתח, ויש להיזהר לא ללחוץ יותר מדי, גם אם נראה שהיא לא הולכת בכיוון הנכון מבחינה דתית או התנהגותית. כדאי שהאשה, היינו האם, תהיה בקשר הדוק עם הבת ותדרבן אותה ללכת בדך הישר ולכבד את ההורים.


ט.  שאלה: כיצד יש לנהוג בעניין הכוונתם של הבן או הבת למוסדות חינוך כאשר לא תמיד יש התאמה בין רצונם של הילדים לרצון ההורים?


תשובה: באופן כללי, בוודאי יש חשיבות למוסדות החינוך של הילדים, שיהיו ברמה תורנית וחינוכית גבוהה, והחברה תהיה טובה ובעלת ערכים תורניים ומוסריים. אבל צריך שיהיה תאום ציפיות גם עם רצונם של הילדים. לא כל מה שמתאים להורים מתאים לילדים. לכן צריך ללכת בין הטיפות, ולוודא שהמקום בו לומדים הילדים עומד בציפיות סבירות מבחינה לימודית ותורנית, והילד מסכים ללמוד שם והולך לשם בשמחה. אבל מאידך, צריך להבהיר לילדים את משמעות וחשיבות המקום בו בוחר ללמוד ולכוון אותו בדרך הנכונה שמתאימה לאישיותו וציפיותיו. כדאי לאפשר לו או לה לבדוק מספר מקומות שעומדים בציפיות של ההורים והילדים, עד שתיפול ההחלטה הנכונה. בכל מקרה, יש לעקוב אחר השתלבות הילד במערכת החינוכית, ולוודא שיש התאמה לרמתו וציפייתו של הילד ושהוא מרגיש שם טוב.


האתר נבנה במערכת 2all | בניית אתרים