פרשת חקת

מדוע פרה אדומה נקראת "חקת התורה"?

פרשת השבוע נקראת "חקת" על שם מצות פרה אדומה שמתוארת בהרחבה בתחילת הפרשה. חז"ל ראו בפרה אדומה דוגמא קלאסית למצוה שאיננה הגיונית ואף סותרת את ההיגיון. שהרי היא הייתה מטהרת את הטמאים בטומאת מת, ומטמאת את העוסקים בה, כמו הכהן שהיה שורף את הפרה. וכן כל מצוה שאין טעמה ברור נקראת "חוק", כמו: שעטנז, כלאים וכד'. נשאלת השאלה, מדוע דווקא מצוה כזו שסותרת את ההיגיון, מהווה את חקת התורה, כלומר, מהווה את יסוד התורה. הרי יש בתורה הרבה מצוות הגיוניות שטעמן ידוע, כמו כל המצוות שבין אדם לחבירו, כגון: צדקה, כיבוד אב ואם, איסור גניבה, רציחה וכיו"ב. כותב בעל השפת אמת על פרשתנו, שיסוד קיום כל התורה והמצוות – לימוד וקיום באופן תמים, שלא על מנת להשיג את הטעם ולעשות בגלל שזה הגיוני ואנושי ומוסרי, אלא לקיים את רצון ה' בלבד, כעבד העובד את רבו, מתוך הכנעה והתבטלות גמורה. זה נכון גם ובעיקר למצוות החברתיות והמוסריות המובנות לכאורה. הווה אומר, גם כשנותנים צדקה או עושים חסד, לא לעשות ממניעים הומניטריים (אנושיים), אלא בגלל שזה רצון ה' כפי שנכתב בתורה. כי אם המצוות מושתתות על היגיון ומוסר, הם יכולות להשתנות במהרה. כי לעיתים נראה שאינן שייכות למציאות מודרנית או חברתית שלא הייתה פעם. כמו נושא של צניעות ומעמד האשה. שבתקופה המודרנית העכשווית ישנו כרסום בנושא הצניעות והתא המשפחתי. יש מושג רווח בשיח הציבורי – משפחה חד-הורית. כאילו יש משפחה שבמרכזה חיי זוגיות של בעל ואשה, ויש משפחה של אבא בלי אמא והפוך. או ח"ו אבא ואבא או אמא ואמא. וכך בנושא, שירות נשים בצבא בכלל וביחידות קרביות בפרט. פעם לא דיברו על זה, כי לא הייתה שאיפה כזו מצד הבנות ובוודאי שלא מצד ראשי צה"ל. היום מדברים על כך כדבר מובן מאליו. נשים יכולות ואולי צריכות להיות בחזית ח"ו. אמנם ישנם מקרים שהמציאות המשתנה משפיעה על קיום ההלכה, אך זה במקרים מאוד מסויימים ובהתאם להכרעת גדולי הפוסקים משיקולים הלכתיים. לכן, ניתן להבין את סמיכות פרשת פרה לקרח ועדתו. מול ההתחכמות של קרח, והניסיון להשתית את התורה על השכל האנושי וההיגיון, כפי שבא לידי ביטוי אצל קרח, באה מצוות פרה אדומה לומר: "זאת חקת התורה". מקיימים תורה ומצוות בתמימות ובהתבטלות מול רצון ה'. כי התורה היא תורת ה' ולא תורת ההיגיון והשכל. כמו שנאמר בתהילים: "תורת ה' תמימה משיבת נפש". יתכן, להבדיל, שגם חטא משה ואהרון במי מריבה, בהמשך הפרשה, מבוסס על הרעיון הזה. ה' אמר למשה לקחת את המטה ולדבר אל הסלע. משה חשב, שאם נצטווה לקחת את המטה, מן הסתם צריך להשתמש בו ולהכות בסלע שיוציא מים. זה מאוד הגיוני, כי למה לקחת מטה מבלי להשתמש בו, רק לדבר בפה אל הסלע? אבל ה' ביקש לדבר אל הסלע ולא להכות בו, גם אם משהו לא נראה הגיוני במבט אנושי. לכן, פרשתנו מלמדת אותנו להתחזק בתמימות בעבודת ה', בגדר "נעשה ונשמע", מבלי להתחכם, ומתוך כך נזכה בקרוב לקיום מצות פרה אדומה, ומתוך כך לטהרה וקדושה ובניין בית המקדש במהרה בימינו, אמן!


הלכות תפילה:

  1. תפילה היא מצוה חשובה ויסוד בעבודת ה'. על פי הגמרא בברכות, האבות תיקנו את התפילה, למרות שאת נוסח התפילה וסדר הברכות תיקנו אנשי הכנסת הגדולה בתחילת ימי בית המקדש השני. אברהם תיקן את תפילת שחרית, יצחק תיקן את תפילת מנחה, ויעקב תיקן את תפילת ערבית. לכן, המתפלל כל יום שלוש תפילות אלו בכוונת הלב, הולך בדרך האבות הקדושים, ויזכה למעלה גבוהה בקדושה ובעבודת ה'. ויש שאומרים שהתפילות כנגד קרבנות. ונראה שלמסקנה, האבות תקנו והסמיכו אותם על קרבנות.

  2. לרמב"ם, עיקר התפילה היא מהתורה, שנאמר: "ולעבדו בכל לבבכם". ואמרו חז"ל, איזוהי עבודה שבלב – זו תפילה. אמנם נוסח התפילות ומספרן, וזמנן – מדברי חכמים – אנשי הכנסת הגדולה. ולרמב"ן ורוב הפוסקים, מצות תפילה מדברי חכמים, חוץ מתפילה בעת צרה שהיא מהתורה (לרמב"ן). ההלכה המקובלת, שתפילה מדרבנן. אבל, כפי שנאמר, מדובר במצוה חשובה לאין ערוך, שהיא יסוד גדול בעבודת ה', ויש להקפיד עליה, להתפלל כל יום במניין, בבית הכנסת ובכוונה.

  3. לפני שמתפללים, צריך להתנקות מלכלוכים, כגון להתפנות, אם צריך, לשטוף וליטול ידיים וכל מקום המלוכלך. וכן יש לבוא בבגדים מכובדים ונקיים ככל האפשר, ולהסיר הטרדות והדאגות מהראש, כדי שיוכל להתרכז בתפילה.

  4. עיקר התפילה, היא תפילת העמידה. יש להתפלל לאט ובכוונה, ולכוון בכל ברכה על מה שקשור באותה ברכה. וכן להתפלל בלחש, שלא ישמעו אחרים, רק הוא בלבד. ועל פי הקבלה, יש רק לבטא בשפתיים מבלי שישמע באזניו. ויעמוד בהכנעה כמו עבד לפני רבו, כשידיו זו על זו כנגד לבו ויעצום עיניו או יתפלל מתוך סידור.

    שבת שלום ומבורך!

האתר נבנה במערכת 2all | בניית אתרים