פרשת ואתחנן - שבת "נחמו"

נחמה על רקע טרגדיה אישית של משה רבינו

בשבת "נחמו" עם ישראל מתעורר לחיים. מחורבן לבניין ומצער ואבל לשמחה. שתי שאלות קשות עולות על רקע המעבר החד בין ימי האבלות של בין המיצרים ותשעה באב, לשבת "נחמו" והתקופה שאחרי תשעה באב. ראשית, על מה מתנחמים, כשעדיין לא נבנה בית המקדש, והחורבן ניכר בהר הבית ומקום המקדש?! מה קרה לפתע שכולנו מתעודדים כאילו הגיע המשיח ונבנה המקדש?! בפועל אנחנו שרויים במציאות של חורבן הבית על כל המשתמע מזה, אז שמחה, מה זו עושה?! שנית, הפרשה שקוראים בשבת "נחמו", היא פרשת "ואתחנן". פרשה זו נקראת "ואתחנן" על רקע הטרגדיה האישית של משה רבינו, שהתחנן מקירות לבו אל ה' שיאפשר לו להיכנס לארץ ולקיים מצוות התלויות בארץ (סוטה יד.). על פי המדרש, משה התפלל תקט"ו תפילות (515) כמניין "ואתחנן", ולא נענה: "ויתעבר ה' בי למענכם ולא שמע אלי" (דברים, ג, כו). ואיך אפשר להתנחם ולשמוח בשעה שמשה רבנו המנהיג הנערץ והבלתי מעורער, גדול הנביאים, נשאר מחוץ לתחום של ארץ ישראל?!  ונראה לומר, שהיא הנותנת. העובדה שמשה רבינו לא זכה להיכנס לארץ ישראל, ועם ישראל (הדור החדש) זכה להיכנס לארץ, מוכיחה היטב את אהבת ה' לישראל. בשל משפט אחד שלא במקום: "שמעו נא המורים, המן הסלע הזה נוציא לכם מים" (פרשת חקת, במדבר כ, פס' י), שכביכול משה כעס על ישראל, לא נמחל לו, ולא נכנס לארץ. ואילו עם ישראל, למרות כל החטאים החמורים, נמחל לו ונכנס לארץ. ונראה שזה הפשט בפסוק הנ"ל: "ויתעבר ה' בי למענכם".  למען ובשביל אהבת ה' לישראל, נתמלא ה' חימה וכעס על משה, ולא נתנו ליכנס לארץ. נמצא, שככל שהטרגדיה האישית של משה מתעצמת, כך ניכרת יותר אהבת ה' לישראל. כמו שנאמר בזכריה (ב, יב): "כִּי כֹה אָמַר ה' צְבָאוֹת אַחַר כָּבוֹד שְׁלָחַנִי אֶל־הַגּוֹיִם הַשֹּׁלְלִים אֶתְכֶם כִּי הַנֹּגֵעַ בָּכֶם נֹגֵעַ בְּבָבַת עֵינֽוֹ". עם ישראל הם בבת עינו של הקב"ה, ומי שפוגע בהם נענש, גם אם מדובר במשה רבינו. כך גם פירשו חז"ל, את חורבן הבית, כנחמה לישראל. שגם בעת זעמו, לא החליף ה' את ישראל ולא השמידם, אלא החריב את מקדשו ושפך חמתו על עצים ואבנים. ולכן מחצות היום של תשעה באב, מותר לקום מהארץ ולשבת על כסא, ומותר במלאכה. ולמנהג האשכנזים, אומרים תפילת "נחם" דווקא בשעת המנחה, שאז זו שעת הנחמה, למרות שבדיוק בזמן זה החל בית המקדש להישרף (תענית כט.). נמצא שדווקא בשעת החורבן, ניכרת אהבת ה' לישראל, בגדר "בנים אתם לה' אלקיכם". ולכן החודש של החורבן נקרא "מנחם אב". והנביא ישעיהו מכריז: "נחמו נחמו עמי יאמר אלקיכם" (ישעיהו מ). לכן, מובן כיצד אנו שמחים לאחר תשעה באב, במיוחד בשבת "נחמו", למרות שהחורבן עדיין ממשיך. השמחה והנחמה נובעים דווקא מהמציאות של החורבן, שמגלה על אהבת ה' לישראל גם בעת כעס, ששפך חמתו על עצים ואבנים ולא על כלל ישראל. למרות שברור שימי בין המיצרים הם ימים של תשובה ותיקון, כי אנו רוצים לראות במהרה בבניין בית המקדש, שאז תהיה הנחמה שלימה, כיוון ששכינה תחזור למקומה ותביא ברכה גדולה לישראל ולעולם כולו. וכן מתפללים שלוש פעמים בכל יום: "ותחזינה עינינו בשובך לציון ברחמים...המחזיר שכינתו לציון". יהי רצון, שבזכות האבילות על ירושלים נזכה לנחמה גדולה ולבניין בית המקדש במהרה בימינו אמן!

הלכות נופש וחופשה כהלכה:
א. כשבוחרים מקום לנופש, צריכים לקחת בחשבון כמה דברים, מבחינה הלכתית: 1. המקום כשר למהדרין. 2. אם נמצאים בשבת, שיש סידורים טכניים המאפשרים פעילות בשבת. כגון שפתיחת דלת של החדר לא מפעילה חשמל ומזגן, יש מיחם חשמלי עם סידור לשבת, בית כנסת להתפלל וכיו"ב. 3. בריכת שחיה וחוף ים נפרד לגברים ונשים. 4. ישנה אפשרות להתפלל במניין שלוש תפילות ביום במקום עצמו או בסמוך לו.
ב. אין לטייל בחו"ל, גם כשמדובר בתקופה קצרה מאוד וקונים כרטיס הלוך חזור. רק לצורך מצוה ופרנסה התירו לצאת לחו"ל לזמן קצר על מנת לחזור. התירוץ המקובל, שהרבה נוסעים וזה התפשט בציבור הדתי והחרדי, אינו סיבה לעבור על הלכה מפורשת בשו"ע (או"ח תקל"א ד' ובמ"ב שם).
ג. בתחילת הנסיעה, מלאחר כשלושים וחמש מ' מהיציאה מן העיר אומרים תפילת הדרך. לאשכנזים, על כל נסיעה של 4 ק"מ ("פרסה") בכביש בין עירוני, ולספרדים, רק אם נוסע הלוך וחזור 72 דקות. אם נוסע למקום הנופש לא מברך כל יום תפילת הדרך, רק ביום האחרון כשחוזר לעירו או יישובו.
ד. אם רואה נוף מיוחד ונדיר ביופיו, כמו הרים גבוהים ומיוחדים, מכתש גדול, נהר גדול או ים, מברך: "ברוך אתה...עושה מעשה בראשית" (בשם ומלכות). וכשמגיע לים התיכון, לספרדים, מברך: "שעשה את הים הגדול", ולאשכנזים, מברך: "עושה מעשה בראשית".
ה. אם נמצא בגן חיות ורואה קופים או פילים, מברך: "משנה הבריות". יש לציין, שכל ברכות הראיה, מברך אחת לשלושים יום, אם לא ראה את הנוף, הים, החיות הנ"ל וכיו"ב.
ו. לגבי ביקור במקומות של מים, יש להיזהר שלא לרחוץ או לשחות במקום מעורב, משום איסור צניעות. אם אפשר, ילך למקום צדדי וישחה, בתנאי שאין שם בנות או נשים לא צנועות. אם כבר נמצא במים ובאות נשים בלבוש לא צנוע, אם יכול להתרחק שלא יראה - מותר, ואם לא - אסור ויצא מן המקום או יתרחק כנ"ל. אם יש בנות המלובשות בלבוש צנוע ושוחות במים - מותר להמשיך לשחות ולהיות שם, אך לא יתבונן בהם בכוונה.
ז. יש להקפיד על תפילה במניין כל יום שלוש תפילות ביום. רצוי בבית הכנסת, אך לפחות במניין. ובימים של קריאה בתורה, ידאג שיהיה ספר תורה. לכן עדיף לנפוש ביישוב דתי שיש בית כנסת ותפילות מסודרות.
ח. יש להיזהר שלא ללכת למקומות מסוכנים, כגון ללכת על שפת תהום, או מסלולי טיול לא מסומנים וידועים, או ים סוער וללא מציל, או קפיצות לנחלים ונהרות ממקומות גבוהים וכד'. וכמובן, לנסוע לפי כללי החוק לאט וכשכולם חגורים, ולהקפיד על כללי הזהירות וחוקי התנועה.

שבת שלום ומבורך!
האתר נבנה במערכת 2all | בניית אתרים