פרשת בא


משמעות הרכוש הגדול בדרך לגאולה


פרשתנו עוסקת בעיקרה בהכנה לגאולת מצרים ובגאולה עצמה, שהיא ערך יסודי באמונה ובמצוות. שהרי הרבה מצוות נוסדו כתוצאה ישירה מיציאת מצרים. כשהתורה מתארת את ההכנות לגאולה, ניתן להבין את הצורך בלקיחת קרבן הפסח ובקידוש החודש. אבל קשה להבין, את הציווי שמופיע פעמיים בתורה בעניין השאלת כלי כסף וכלי זהב ממצרים. זה מופיע גם בפרשת שמות וגם בפרשתנו, פרשת בא. בפרשת שמות כתוב: "וְנָתַתִּי אֶת חֵן הָעָם הַזֶּה בְּעֵינֵי מִצְרָיִם וְהָיָה כִּי תֵלֵכוּן לֹא תֵלְכוּ רֵיקָם: וְשָׁאֲלָה אִשָּׁה מִשְּׁכֶנְתָּהּ וּמִגָּרַת בֵּיתָהּ כְּלֵי כֶסֶף וּכְלֵי זָהָב וּשְׂמָלֹת וְשַׂמְתֶּם עַל בְּנֵיכֶם וְעַל  בְּנֹתֵיכֶם וְנִצַּלְתֶּם אֶת מִצְרָיִם" (שמות ג, כא-כב). ובפרשתנו כתוב: "דַּבֶּר נָא בְּאָזְנֵי הָעָם וְיִשְׁאֲלוּ אִישׁ מֵאֵת רֵעֵהוּ וְאִשָּׁה מֵאֵת רְעוּתָהּ כְּלֵי כֶסֶף וּכְלֵי זָהָב: וַיִּתֵּן ה' אֶת חֵן הָעָם בְּעֵינֵי מִצְרָיִם גַּם הָאִישׁ מֹשֶׁה גָּדוֹל מְאֹד בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם בְּעֵינֵי עַבְדֵי  פַרְעֹה וּבְעֵינֵי הָעָם" (שמות יא, ב-ג). יש לציין, שיש הבדל משמעותי בין האמור בפרשת שמות לאמור בפרשתנו. בפרשת שמות נראה שמדובר במעין פיצוי על שנות הסבל במצרים, כמו שכתוב שם: "והיה כי תלכון, לא תלכו ריקם". ואילו, בפרשתנו, נראה שמדובר באינטרס לאומי, היינו בחיזוק הכבוד הלאומי ובמנהיגות משה רבנו, ולא רק בפיצוי כספי על שנות הסבל. בכל מקרה, יש להבין, למה חשוב כל כך, שעם ישראל יצא עם רכוש גדול ובאופן של הסכמה מצד המצרים להשאיל להם כלי כסף וזהב. שהרי התורה מדגישה, שעם ישראל מצווה שלא לקחת בכוח את הכלים אלא בדרך של שאלה, שנועדה להחזרה. ובכלל, מה חשוב כל כך להתעכב ברגע כה גדול ולחוץ, במיוחד שנצטוו לאכול את קרבן הפסח והמצות בחיפזון ובמהירות. חז"ל קשרו ציווי זה להבטחת ה' לאברהם בברית בין הבתרים, שעם ישראל יצא ממצרים ברכוש גדול. וכן מובא ברש"י כאן על פי המדרש והגמרא: "דבר נא - אין נא אלא לשון בקשה, בבקשה ממך הזהירם על כך, שלא יאמר אותו צדיק אברהם (בראשית טו יג) ועבדום וענו אותם קיים בהם, (שם יד) ואחרי כן יצאו ברכוש גדול לא קיים בהם" (ברכות ט.-ט:). וכבר הקשו המפרשים, הרי הקב"ה הבטיח זאת לאברהם בברית בין הבתרים, ומה זה קשור למה שאברהם יגיד או לא יגיד, הקב"ה בוודאי לא יפר הבטחתו. וגם בגמרא בברכות (ט.-ט:) משמע שעם ישראל לא כל כך התלהב מהרעיון של איסוף הכלים ממצרים, גם אם זה יתן להם רווח כלכלי. וכן כתוב שם: "דבר נא באזני העם וגו' - אמרי דבי רבי ינאי: אין נא אלא לשון בקשה, אמר ליה הקדוש ברוך הוא למשה: בבקשה ממך, לך ואמור להם לישראל, בבקשה מכם, שאלו ממצרים כלי כסף וכלי זהב, שלא יאמר אותו צדיק ועבדום וענו אתם - קיים בהם, ואחרי כן יצאו ברכוש גדול - לא קיים בהם. אמרו לו: ולואי שנצא בעצמנו. משל לאדם שהיה חבוש בבית האסורים, והיו אומרים לו בני אדם: מוציאין אותך למחר מבית האסורין ונותנין לך ממון הרבה, ואומר להם: בבקשה מכם, הוציאוני היום ואיני מבקש כלום". ונראה, שיש בזה עניין גדול, שיצאו עם ראש מורם ובשמחה גדולה. שאינה דומה גאולה הבאה מתוך כפיה ובריחה, לגאולה שבאה מתוך זקיפת קומה לאומית ובשמחה. המצרים מצידם רצו לגרש את ישראל, ואז הגאולה הייתה מצד המצרים, אבל הקב"ה רצה שתהיה גאולה מצד רצון והסכמת עם ישראל. רק גאולה ויציאה שבאה ברצון ואהבה יש לה קיום לנצח. יציאה חפוזה כתוצאה מגירוש המצרים, אין לה קיום לנצח. וכיון שמטרת יציאת מצרים - "וידעתם כי אני ה'" (שם, י, ב) ולקבל תורה בהר סיני – צריך שיתוף פעולה מלא מצד עם ישראל ואמונה בחשיבות הגאולה. לכן המדרש תולה את השאלת הכלים ממצרים ברצונו של אברהם אבינו. אברהם היה מיוחד בעבודת ה' מתוך אהבה ושמחה ("אברהם אהבי"), ועם ישראל צריך ללכת בעקבותיו, במיוחד, כשמדובר בתהליך של גאולה ממ"ט שערי טומאה ובכלל. רק גאולה מתוך שמחה ואהבה תשאר לנצח ותהיה הבסיס לגאולה השלימה. כמו שכתוב בספר ישעיהו: "כִּי בְשִׂמְחָה תֵצֵאוּ וּבְשָׁלוֹם תּוּבָלוּן הֶהָרִים וְהַגְּבָעוֹת יִפְצְחוּ לִפְנֵיכֶם רִנָּה וְכָל עֲצֵי הַשָּׂדֶה יִמְחֲאוּ כָף" (ישעיהו נה, יב). יהי רצון שנזכה להודות לקב"ה ולשמוח בגאולה שאנו בפתחה, ומתוך כך, נזכה לגאולה שלימה במהרה בימינו, אמן ואמן!



שבת שלום ומבורך

האתר נבנה במערכת 2all | בניית אתרים