פרשת בשלח


סוד נס קריעת ים סוף - מפילוג לאחדות


פרשתנו עוסקת באחד הרגעים הגדולים והמרגשים בתולדות ישראל – קריעת ים סוף. הנס המיוחד הזה נחרט עמוק בתודעה הלאומית של עם ישראל והעולם כולו. מפשטי הפסוקים והמדרשים עולה, שהעולם כולו חש את העוצמה המיוחדת של הנס הזה. וכן אומרים בשירת הים: "שָׁמְעוּ עַמִּים יִרְגָּזוּן חִיל אָחַז יֹשְׁבֵי פְּלָשֶׁת. אָז נִבְהֲלוּ אַלּוּפֵי אֱדוֹם אֵילֵי מוֹאָב יֹאחֲזֵמוֹ רָעַד נָמֹגוּ כֹּל יֹשְׁבֵי כְנָעַן. תִּפֹּל עֲלֵיהֶם אֵימָתָה וָפַחַד בִּגְדֹל זְרוֹעֲךָ יִדְּמוּ כָּאָבֶן" (שמות טו, יד-טז). רואים במפורש את הרושם האדיר של קריעת ים סוף על העולם כולו. גם בתפילה בשחרית וערבית מזכירים את נס קריעת ים סוף, בשירת הים (בשחרית) ובברכות ק"ש של שחרית וערבית. מה עשה את הנס הזה לעוצמתי כל כך? האם ההיקף של הנס בכמות ובאיכות – ים שלם נקרע לשנים עם חומות אדירות מימין ומשמאל, או בגלל המעלה הרוחנית שהגיעו אליה עם ישראל? ונראה שתלוי מאיזה מבט מסתכלים. במבט אוניברסלי כפי שהגויים ראו אותו, אין ספק שעוצמת הנס בקריעת הים גרם זעזוע בעולם כולו. שהרי הפסוקים הנ"ל מתארים את הטראומה שעברה על העולם כולו. אך ממבט ישראלי, נראה שהמעלה הגבוהה שהגיעו אליה בני ישראל הותירה רושם עמוק ונצחי באומה. כמו שכתוב בסמוך לשירת הים: "וַיַּרְא יִשְׂרָאֵל אֶת הַיָּד הַגְּדֹלָה אֲשֶׁר עָשָׂה ה' בְּמִצְרַיִם וַיִּירְאוּ הָעָם אֶת ה' וַיַּאֲמִינוּ בַּה' וּבְמֹשֶׁה עַבְדּוֹ" (שם, יד, לא). גם חז"ל, קבעו במדרש הידוע המובא ברש"י על המילים בשירת הים - "זה א-לי": "בכבודו נגלה עליהם והיו מראין אותו באצבע, ראתה שפחה על הים מה שלא ראו נביאים". גם בברכה שלאחר קריאת שמע אומרים: "ומלכותו ברצון קבלו עליהם, משה ובני ישראל, לך ענו שירה בשמחה רבה ואמרו כולם". מדוע באמת דווקא נס קריאת ים סוף, גרם לדרגת אמונה כל כך גדולה? נראה לבאר זאת על פי המדרש הידוע שיש לו סימוכין בפשטי הפסוקים, שלפני הנס, כשיצאו ממצרים ונרדפו על ידי המצרים, לא הייתה אחדות בעם ישראל. הם נחלקו לארבע כתות כמתואר במדרש (תלמוד ירושלמי תענית פ"ב ה"ה): "תניא, ארבע כתות נעשו לאבותינו על הים, אחת אומרת נפול לים, ואחת אומרת נחזור למצרים, ואחת אומרת נעשה עמהם מלחמה ואחת אומרת נצווח כנגדן. זו שאמרה נפול לים, אמר להם משה התיצבו וראו את ישועת ה'. זו שאמרה נחזור , אמר להם כי אשר ראיתם את מצרים היום לא תוסיפו לראותם. זו שאמרה נעשה עמהם מלחמה אמר להם ה' ילחם לכם. וזו שאמרה נצווח כנגדן אמר להם ואתם תחרישון" (מתוך ה"תורה תמימה" על הפרשה). ודווקא בזמן שעם ישראל מבולבל ומפולג, המצרים היו מאוחדים ודבקים במטרה - להשמיד את עם ישראל ח"ו. כמו שכתוב: "וַיִּשְׂאוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת עֵינֵיהֶם וְהִנֵּה מִצְרַיִם נֹסֵעַ אַחֲרֵיהֶם וַיִּירְאוּ מְאֹד וַיִּצְעֲקוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶל ה'" (שם, יד, י). ומובא ברש"י על פי המדרש: "נסע אחריהם - בלב אחד כאיש אחד. דבר אחר והנה מצרים נוסע אחריהם, ראו שר של מצרים נוסע מן השמים לעזור למצרים". רש"י מביא אמנם שני פירושים, אך נראה שהם קשורים ונובעים זה מזה. בגלל שהייתה אחדות בין המצרים – "בלב אחד כאיש אחד" – הם זכו לגיבוי וסיוע רוחני מצד שרו של מצרים. ואילו עם ישראל היה מפולג ומבולבל באותה שעה. לא הייתה דרך ברורה וקו אחיד כיצד להתמודד עם המצב הקשה. והיו גם כאלו שהתעייפו בדרך מבחינה אידיאולוגית והעדיפו לחזור למצרים, או כת של מיואשים שהציעו ליפול לים. וגם בין המאמינים בתהליך הגאולה, הייתה מחלוקת, האם עדיף להתפלל ולצפות לסייעתא דשמיא או להילחם במצרים. ובאמת מובא במדרש שמידת הדין קטרגה על עם ישראל, במה יזכו להיגאל ולקרוע את הים בפניהם והמצרים יטבעו בים, אולי ההיפך ח"ו (רש"י, יד, יט). רק כשעם ישראל הבינו שהם בדרך ללא מוצא וצריך להתאחד – הים נקרע בפניהם והם עברו בשלום, והמצרים טבעו בים. למדנו מכאן, שאם יש אחדות אמיתית, ניתן להגיע לדרגת אמונה גבוהה ביותר שאפילו הנביאים הגדולים לא הגיעו אליהם. וכשיש אמונה גדולה בקב"ה ובמנהיג וצדיק הדור – שום דבר לא עומד בפניהם והים נבקע לשניים. והוסיפו חז"ל במדרש על הפסוק "ויבקעו המים", שזה כולל כל מים שבעולם (רש"י, יד, כא). רואים מכאן, מה כוחה של אחדות, גם כשמדובר בעם גדול עם השקפות עולם שונות. ניתן לכבד זה את זה, ולהבין, שהמאחד גדול מהמפריד. שנזכה לאחדות ואהבה בינינו, ומתוך כך נראה ניסים גלויים ונזכה לגאולה שלימה אמן ואמן!


שבת שלום ומבורך!




האתר נבנה במערכת 2all | בניית אתרים