פרשת נח


מדוע היהדות מתחילה מאברהם ולא מנח?


כשקוראים בפרשה הזו ובפרשה הקודמת, מתקבל הרושם, שנח היה הצדיק ביותר באנושות. גם בתנ"ך כולו, ספק אם ישנו אדם עם תארים חיוביים כל כך כמו נח. לדוגמא: "ונח מצא חן בעיני ה'", "איש צדיק תמים היה בדורותיו", "את האלקים התהלך נח", "אותך ראיתי צדיק לפני בדור הזה" ועוד. יש להוסיף, שנח הציל למעשה את העולם והאנושות מחורבן מוחלט ח"ו. ממנו נבנה העולם החדש, כפי שמתארת התורה באריכות את התפצלות הדורות שאחרי נח. מדוע אם כן, לא מתחילה היהדות ועם ישראל מנח, אלא מאברהם אבינו? שהרי בתפילה מזכירים את אברהם יצחק ויעקב. וכן אמרו חז"ל: "אין קורין אבות אלא לשלשה, ואין קורין אמהות אלא לארבע" (ברכות טז:). וכותב רש"י שם, שהאבות הם אברהם יצחק ויעקב. ורק הגויים נקראים בני נח, ושבע מצוות בני נח. ונראה להסביר, שנח עבד את ה' במידת הדין ומיראה. לכן התורה מדגישה, שנח עשה כל דבר לפי ציווי ה'. כמו שכתוב: "וַיַּעַשׂ נֹחַ כְּכֹל אֲשֶׁר צִוָּה אֹתוֹ אֱלֹהִים כֵּן עָשָׂה" (בראשית ו, כב"). יש כאן גם ציות מוחלט לדבר ה', וגם שם אלוקים המציין כידוע את מידת הדין. זו בוודאי מעלה גדולה לעשות כל דבר לפי ציווי ה', אך יש בזה גם חיסרון. יש משהו מעבר לזה – לפנים משורת הדין וחסד. וכן מובא בגמרא: "אשר יעשון - זו לפנים משורת הדין. דאמר רבי יוחנן: לא חרבה ירושלים אלא על שדנו בה דין תורה - אלא דיני דמגיזתא לדיינו? - אלא אימא: שהעמידו דיניהם על דין תורה, ולא עבדו לפנים משורת הדין" (ב"מ ל:). דבר מבהיל למדנו מכאן. ירושלים חרבה, בגלל שהלכו רק לפי הדין האמיתי, ולא מעבר לזה – לפנים משורת הדין. וכתוב: "מַשְׂכִּיל לְאֵיתָן הָאֶזְרָחִי חַסְדֵי ה' עוֹלָם אָשִׁירָה לְדֹר וָדֹר אוֹדִיעַ אֱמוּנָתְךָ בְּפִי כִּי אָמַרְתִּי עוֹלָם חֶסֶד יִבָּנֶה שָׁמַיִם תָּכִן אֱמוּנָתְךָ בָהֶם (תהילים פט, א-ג). חז"ל דרשו מזמור זה על אברהם אבינו שנקרא "איתן האזרחי". ורואים מכאן, שהחסד הוא עמודו של עולם, שהעולם נברא בחסד אלוקי. שהרי הקב"ה אינו צריך עולם, אבל רצה להיטיב עם האנושות וברא עולם. וגם אנו מצווים לעסוק בחסד שהוא עמודו של עולם. אצל אברהם מוצאים הרבה חסד, כשהמפורסם שבהם, הכנסת האורחים המושלמת של אברהם אבינו. בגיל תשעים ותשע שנה, ביום השלישי למילתו, הוא יושב בפתח האהל כחום היום ומחכה לאורחים. הוא אינו מחכה לציווי ה' שיגיד לו להכניס אורחים, זה מובן לו מאליו. כי המוסר הטבעי והאלוקי אומר לעזור למי שקשה לו, וזקוק למנוחה. שלא לדבר על הזריזות שלו בהכנסת האורחים והאיכות של הכנסת אורחים, והוא מקרין בזה על כל משפחתו, כולל בנו ישמעאל (על פי חז"ל הוא היה הנער שעזר לאברהם במצוה). ואחר כך הוא מלווה אותם בדרכם בחזרה. כזה דבר לא מצינו בנח. אצל נח, הכל עובד לפי הדין והמשפט. רק מה שאלקים מצווה יש לעשות. מה שלא כתוב בספר החוקים - לא עושים. לכן היהדות ועם ישראל מתחילים מאברהם אבינו שהיה עמוד החסד והאמונה בעולם, ועבד את ה' מאהבה, ונקרא "אברהם אהבי". כמו שכתוב: "וְאַתָּה יִשְׂרָאֵל עַבְדִּי יַעֲקֹב אֲשֶׁר בְּחַרְתִּיךָ זֶרַע אַבְרָהָם אֹהֲבִי" (ישעיהו מא, ח). לפי המתואר בכתוב, עם ישראל נבחר, בגלל מדת החסד והאהבה שעובר בירושה מאברהם אבינו. נח לעומת זאת עבד את ה' במידת היראה, שהרי ברוב המקומות מוזכר שם אלוקים ביחס לנח. ובאמת שעל הגויים נאמר: "וחסד לאומים חטאת" (משלי יד, לד). וכך דורשת הגמרא: "תניא, אמר להן רבן יוחנן בן זכאי לתלמידיו: בני, מהו שאמר הכתוב צדקה תרומם גוי וחסד לאומים חטאת? נענה רבי אליעזר ואמר: צדקה תרומם גוי - אלו ישראל, דכתיב: ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ, וחסד לאומים חטאת - כל צדקה וחסד שאומות עובדי כוכבים עושין חטא הוא להן, שאינם עושין אלא להתגדל בו" (ב"ב י:). הגויים ככלל אינם עושים חסד אמיתי לשם שמים, אלא מתוך אינטרסים אישיים. עם ישראל עושה חסד אמיתי וממשיך את המורשת של אברהם אבינו ויתר האבות והאמהות. לכן ברור עכשיו, למה היהדות ועם ישראל מתחילים מאברהם אבינו. ולגבי התארים הרבים והאיכותיים שמוזכרים בקשר לנח, באמת התורה מדגישה, שהם ביחס לדורו בלבד. בדור של הפקרות וחמס, צריך אדם כמו נח, שמעמיד סולם ערכים גבוה וברור, מה אסור לעשות. הוא לא מושפע מהגויים שמסביב, אך גם לא מצליח להשפיע הרבה על סביבתו, ולכן מגיע בסוף המבול ומשחית עולם שלם, חוץ מנח ומשפחתו וחלק מבעלי החיים. שנזכה להמשיך בדרכו של אברהם אבינו ויתר האבות, שהחסד והאמונה היו נר לרגלם, ועשו הכל כדי לקדש שם שמים בעולם, באמונה ובנתינה בלב שלם ואוהב. ומתוך כך, נזכה תמיד לראות בטוב וחסד ה', ובשפע טובה וברכה.



שבת שלום ומבורך!



האתר נבנה במערכת 2all | בניית אתרים