פרשת לך לך


עקרונות האמונה היהודית מבית מדרשו של אברהם אבינו


בפרשת השבוע אנו מתוודעים לדמותו הענקית של אבי האומה הישראלית – אברהם אבינו. התורה לא מקדימה בתיאור מעשיו של אברהם אבינו, כמו שמצינו אצל נח, אלא מציינת בסוף הפרשה הקודמת, מאיזו משפחה הוא בא, מי היו אביו, אשתו, אחיו, והעובדה שאשתו שרי היתה עקרה. הפרשה פותחת בציווי הראשון שקיבל אברהם: "לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך אל הארץ אשר אראך" (בראשית יב, א). כידוע, מאריכים המדרשים בתיאורי המאבקים של אברהם בעבודה זרה שהייתה בביתו ובסביבתו, עד הניסיון הגדול באור כשדים, כשאברהם מסר נפשו על אמונתו בקב"ה כשהופל על ידי נמרוד לכבשן האש וניצל בנס. וכן מובא ברמב"ם (הלכות עבודה זרה, פר' א ה"ג): "ובן ארבעים שנה הכיר אברהם את בוראו, כיון שהכיר וידע התחיל להשיב תשובות על בני אור כשדים ולערוך דין עמהם ולומר שאין זו דרך האמת שאתם הולכים בה ושיבר הצלמים והתחיל להודיע לעם שאין ראוי לעבוד אלא לאלוה העולם...כיון שגבר עליהם בראיותיו בקש המלך להורגו ונעשה לו נס ויצא לחרן, והתחיל לעמוד ולקרוא בקול גדול לכל העולם ולהודיעם שיש שם אלוה אחד לכל העולם ולו ראוי לעבוד, והיה מהלך וקורא ומקבץ העם מעיר לעיר ומממלכה לממלכה עד שהגיע לארץ כנען והוא קורא שנאמר ויקרא שם בשם ה' אל עולם...והיה הדבר הולך ומתגבר בבני יעקב ובנלוים עליהם ונעשית בעולם אומה שהיא יודעת את ה'". ונשאלת השאלה, מדוע התורה אינה כותבת ומתארת את מסירות הנפש הגדולה של אברהם אבינו למען האמונה בא-ל אחד ומאבקיו בעבודה זרה? ונראה, שהתורה רוצה להדגיש, שהאמונה בקב"ה אינה דורשת מעשים גדולים של גבורה ומלחמה בעבודה זרה כפי שקרה לו. ההתיישבות בארץ ישראל והקמת משפחה שהולכת בדרך האמונה היהודית – היא קיום התורה והמורשת היהודית. גם היחס האנושי לסביבה ומעשים פשוטים של עשיית טוב ומניעת נזק מאחרים הם מהסממנים העיקריים של הדת היהודית. וכן רואים בפרשתנו ובפרשות הבאות כיצד מתייחס אברהם לאנשים פשוטים באופן מכובד, ועוזר ככל שיכול, להיטיב לאחרים, בין אם מדובר בבני משפחתו ובין אם מדובר באנשים זרים. כמו לגבי היחס שלו ללוט בן אחיו שלא היה צדיק גדול וגרם לו להרבה עגמת נפש. כמו בריב שהתפתח בין הרועים בנוגע לשטחי המרעה והיחס לרכוש הזולת. רש"י מביא על פי המדרש, שרועיו של לוט היו רשעים ורעו בשדות של אחרים, ורועיו של אברהם מיחו בהם וכו'. בכל זאת, גם לאחר שנפרד מלוט ואנשיו, ברגע של מבחן, כשלוט נפל בשבי של ארבעת המלכים (פרק יד), אברהם אינו מתמהמה ויוצא למלחמה נגד ארבעה מלכים להציל את לוט וכל השבויים האחרים שאינם ממשפחתו ואין לו שום מחוייבות אליהם. ואף את כל הרכוש הוא מציל, ובסופו של דבר הוא מחזיר הכל למלך סדום מלבדם חלקם של ענר אשכול וממרא שעזרו לו במלחמה.  גם היחס לאשתו שרי מעורר השתאות. גם בהיותה עקרה, הוא ממשיך לחיות איתה ולא נושא אשה אחרת, עד ששרי ביקשה ממנו לקחת את הגר לאשה, כדי שזה יגרום לה ללדת. גם בירידה למצרים, הוא ביקש ממנה יפה לומר שהיא אחותו, בלי לכפות דעתו עליה כפי שהיה מקובל בתקופה ההיא, שמעמדה של האשה היה נמוך מאוד. גם לאחר מותה בפרשת חיי שרה, הוא משקיע סכום כסף מכובד על מקום קבורתה, ומנהל משא ומתן מכובד ומנומס מול בני חת ומנהיגם עפרון. שלא לדבר על הכנסת האורחים המופלאה, המתוארת בתחילת פרשת וירא, כשהוא חולה מברית המילה בגיל תשעים ותשע. אברהם ויתר האבות, מלמדים אותנו מהי אמונה אמיתית וכיצד ללכת בדרכי ה'. לא להרבות במילים והצהרות, גם לא לעורר מהומות ומאבקים שלא לצורך, אלא במעשים יום יומיים מול אנשים פשוטים וגם במציאות לא פשוטה, תמיד לדבוק בטוב ולעשות טוב. שנזכה להמשיך בדרכם של אברהם ויתר האבות, בתורה ודרך ארץ ומידות טובות, ומתוך כך נקדש שם שמים בעולם כולו ונזכה לברכות והטוב שהובטחו לאבות, עד לגאולה השלימה במהרה בימינו אמן!

שבת שלום ומבורך!



האתר נבנה במערכת 2all | בניית אתרים