פרשת וארא


גאולה בשלבים לעומת גאולה בחיפזון, מה עדיף?


פרשתנו פותחת בדברי חיזוק והרגעה של ה' למשה ולעם ישראל. הפרשה הקודמת, הסתיימה במשבר וקושי גדול, לאחר שההבטחה לגאולה שנאמרה לעם ישראל, לא התממשה, לכאורה, ואף הביאה להכבדת השיעבוד והעבדות. משה זעק מקירות לבו: "לָמָה הֲרֵעֹתָה לָעָם הַזֶּה לָמָּה זֶּה שְׁלַחְתָּנִי וּמֵאָז בָּאתִי אֶל פַּרְעֹה לְדַבֵּר בִּשְׁמֶךָ הֵרַע לָעָם הַזֶּה וְהַצֵּל לֹא הִצַּלְתָּ אֶת עַמֶּךָ" (שמות ה, כב-כג). משה טוען טענות קשות מול המהלך האלוקי, שנראה שיוצר משבר ומבוי סתום. לפי המדרש, משה ננזף בתחילת פרשתנו, כשה' פונה אליו בשם אלקים: "וידבר אלקים אל משה ויאמר אליו אני ה'" (שם, ו, ב). וכותב רש"י, שהקב"ה דיבר עמו משפט על שהקשה לומר "למה הרעת לעם הזה". לכאורה, טענת משה אמיתית, ומייצגת את הלך הרוח בעם ישראל.  התשובה שהתורה נותנת בתחילת הפרשה, לא עונה, לכאורה, לטענות הקשות על ההנהגה האלקית בתהליך הגאולה. התורה בעצם חוזרת על ההבטחה האלקית לגאול את ישראל במהרה ולהוציא אותם ממצרים. כמו שכתוב: "לָכֵן אֱמֹר לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל אֲנִי ה' וְהוֹצֵאתִי אֶתְכֶם מִתַּחַת סִבְלֹת מִצְרַיִם וְהִצַּלְתִּי אֶתְכֶם מֵעֲבֹדָתָם וְגָאַלְתִּי אֶתְכֶם בִּזְרוֹעַ נְטוּיָה וּבִשְׁפָטִים גְּדֹלִים וְלָקַחְתִּי אֶתְכֶם לִי לְעָם וְהָיִיתִי לָכֶם לֵאלֹקים וִידַעְתֶּם כִּי אֲנִי ה' אֱלֹקיכֶם הַמּוֹצִיא אֶתְכֶם מִתַּחַת סִבְלוֹת מִצְרָיִם וְהֵבֵאתִי אֶתְכֶם אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נָשָׂאתִי אֶת יָדִי לָתֵת אֹתָהּ לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב וְנָתַתִּי אֹתָהּ לָכֶם מוֹרָשָׁה אֲנִי ה'" (ו, ו-ח). ובאמת עם ישראל מגיב באדישות ואטימות לבשורה החדשה: "וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה כֵּן אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְלֹא שָׁמְעוּ אֶל מֹשֶׁה מִקֹּצֶר רוּחַ וּמֵעֲבֹדָה קָשָׁה" (שם, ט). אז מהי בעצם הבשורה האלקית בתחילת הפרשה? התשובה לכך, בפסוקים הנ"ל שמדברים על גאולה בשלבים. חז"ל דיברו רבות על החשיבות של ארבעה לשונות של גאולה – והוצאתי, והצלתי, וגאלתי, ולקחתי, ותקנו כנגד זה ארבע כוסות בליל הסדר, שזה הציר המרכזי בלילה חשוב זה. ויתכן, שזו הסיבה, שהמספר ארבע, תופס מקום מרכזי בליל הסדר – ארבע קושיות ב"מה נשתנה", ארבעה בנים, וארבע כוסות. מסביר הנצי"ב (בפירושו "העמק דבר"), שהגאולה מורכבת מארבעה שלבים, וזה הופך את התהליך למורכב, אך זה הכרחי לאור המעבר החד, מעבדות במצב של מ"ט שערי טומאה, לאידיאל של קבלת תורה בהר סיני. אי אפשר לעשות מעבר חד כזה במהירות וחדות, כי עם ישראל לא יעמוד בזה. הוא צריך לעבור ארבעה שלבים, כדי לעכל את התהליך. לצאת בהדרגה, מחומר ולבנים ועבודת פרך, למציאות גבוהה של: "וידעתם כי אני ה'" (ז). לכן, קודם כל – "והוצאתי", אחר כך – "והצלתי", אחר כך – "וגאלתי", ובסוף – "ולקחתי אתכם לי לעם והייתי לכם לאלקים". כשם שילד גודל בשלבים, ואי אפשר קיצורי דרך, למרות המפגש הלא נעים לפעמים עם המרד של גיל ההתבגרות והמורכבות שזה יוצר במשפחה. פסיכולוגים אומרים, שמשבר גיל ההתבגרות הוא נחוץ לתהליך הגדילה וההתבגרות של הילד. אם גיל ההתבגרות עובר בקלות, זה מעורר חשש להתפרצות בעתיד ולמשברים קשים יותר ח"ו. בחינוך אין קיצורי דרך. כך עם ישראל שנמשל לעובר שיוצא ממעי הבהמה, חייב לעבור שלבי התבגרות והפנמה של התהליך. העובדה שהוא מרגיש בקושי, זה מראה שהכיוון נכון. ישנה עליה הדרגתית בדרך לחרות האמיתית. שבירת עול העבדות, אינו רק תהליך פיזי, אלא בעיקר נפשי ומנטלי. במיוחד כשמדובר במעבר בין עבדות חומרית שפלה, לעבדות לקב"ה, שזו החרות בטהרתה. שהרי אין לך בן חורין אלא העוסק בתורה. וידוע המשל העממי, שמה שבא בקלות הולך בקלות, ומה שבא בקושי ומאמץ – נשאר לנצח. אמנם בסופו של התהליך הם יצאו בחיפזון, כי היה חשש שיגיעו לשער החמישים של הטומאה ח"ו, אך עיקר התהליך היה הדרגתי ונשאר בתודעתנו לנצח. לכן תהליך הגאולה באחרית הימים, מתואר בנביא כתהליך איטי ומבוקר שיביא לתוצאות מעולות ומדרגות גבוהות ונצחיות. כמו שכתוב בספר ישעיהו: "כִּי לֹא בְחִפָּזוֹן תֵּצֵאוּ וּבִמְנוּסָה לֹא תֵלֵכוּן כִּי הֹלֵךְ לִפְנֵיכֶם ה' וּמְאַסִּפְכֶם אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל" (ישעיהו נב, יב). לכן מקובל לדבר על ביאת המשיח במובן של "עני ורוכב על חמור" ולא בתיאור של "אחישנה" שמתואר כברק מהיר: "וארו עם ענני שמיא" (דניאל ז, יג), למרות שהגמרא רואה בגאולה המהירה קיום של "אחישנה" (סנהדרין צח.). אנו נמצאים בפתחה של הגאולה השלימה, והסימנים ניכרים בכל שעל וצעד. צריך רק להאמין ולפעול עם א-ל ביישוב הארץ ובניינה.

שנזכה לגאולה שלימה במהרה, ונדע לשמוח בגאולה ולהידבק בקב"ה בשלימות ובאהבה!



שבת שלום ומבורך!


האתר נבנה במערכת 2all | בניית אתרים