פרשת שמיני - פרה


חטא בני אהרון והתיקון בפרה אדומה


פרשת השבוע ופרשת פרה שקוראים השבת, נראות דומות, בעיסוק בדיני טומאה וטהרה (בחלק השני של הפרשה), אך ישנו לכאורה הבדל גדול ביניהן. בחלק הראשון של הפרשה, עוסקים בקרבנות שהקריבו ביום השמיני למילואים, שהוא יום הקמת המשכן. נקודת השיא ביום זה - השראת השכינה וירידת אש מן השמים לעיני כל ישראל. כמו שכתוב: "וַיָּבֹא מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן אֶל אֹהֶל מוֹעֵד וַיֵּצְאוּ וַיְבָרֲכוּ אֶת הָעָם וַיֵּרָא כְבוֹד ה' אֶל כָּל הָעָם, וַתֵּצֵא אֵשׁ מִלִּפְנֵי ה' וַתֹּאכַל עַל הַמִּזְבֵּחַ אֶת הָעֹלָה וְאֶת הַחֲלָבִים וַיַּרְא כָּל הָעָם וַיָּרֹנּוּ וַיִּפְּלוּ עַל פְּנֵיהֶם" (ויקרא ט, כג-כד). והנה בתחילת פרק י' מתואר החטא של נדב ואביהוא בני אהרון, שהוא לכאורה מנוגד בתכלית למהות הטהרה של פרה אדומה. בעוד שבני אהרון התחכמו ופעלו שלא על פי ציווי ה', פרה אדומה מבטאת כידוע, חוק שאינו מובן לפי כללי ההיגיון האנושי ואולי אף מנוגד לו. שכן אמרו חז"ל על פי פשט הפסוקים, שהפרה מטהרת את הטמאים ומטמאת את הטהורים. שכן, מזים מהמים החיים המהולים באפר הפרה על טמאי מת ומטהרים אותם, ומאידך כל העוסקים בזה היו נטמאים. איך הרעיון של פרה אדומה מתחבר לחטא בני אהרון? ונראה, שהיא הנותנת. שהרי הפרשה עוסקת בחלקה השני בענייני טומאה וטהרה, ומאכלות אסורות בבעלי החיים, שאינם מובנים לפי כללי ההיגיון האנושי. למה זה טהור וזה טמא, למה שיהיה הבדל בין כלי חרס לכלים אחרים. למה בעל חי זה הוא טהור ובעל חיים אחר הוא טמא. התשובה לכל זה: "והתקדשתם והייתם קדושים כי קדוש אני" (יא, מד). הקרבה אל ה' ועשיית רצונו מחייבת הרחקה מדברים מסויימים, גם אם לא ברור לנו מה ההיגיון בכל דבר. אמנם פרשנים רבים והוגי דעות נתנו טעמים בדרך ההיגיון לענייני טומאה וטהרה, ובעיקר לענייני מאכלות אסורות, אך ברור לכולם, שהכל בגדר "דרוש וקבל שכר", ואין אנו יודעים בבירור טעמם של דברים. גם עצם רעיון הקרבת קרבנות לה' איננה ברורה, והרמב"ם עצמו הגדיר זאת כחוק ללא טעם ברור. וכן כתב הרמב"ם: "וכל הקרבנות כולן מכלל החוקים הן, אמרו חכמים שבשביל עבודת הקרבנות העולם עומד, שבעשיית החוקים והמשפטים זוכין הישרים לחיי העולם הבא, והקדימה תורה ציווי על החוקים, שנאמר ושמרתם את חקותי ואת משפטי אשר יעשה אותם האדם וחי בהם" (משנה תורה, הל' מעילה פר' ח, הל' ח). הרמב"ם מזהיר שם לפני כן, שאל לאדם להקל ראש במצוה שלא ידוע טעמה ולזלזל בה ח"ו, כי היא מכלל החוקים שציוה ה'. לעומת הרעיון החשוב הזה של העבודה התמימה וחשיבותה, מצינו את בני אהרון שהתחכמו ופעלו על דעת עצמם בהקריבם אש זרה אשר לא ציוה ה'. כידוע ישנן דעות שונות במדרשים מה היה בדיוק חטאם של בני אהרון, שבסך הכל נראה שהתכוונו לטובה, להתפרץ אל הקודש מתוך דבקות בה'. אבל מפשט הפסוקים, נראה, שבדיוק בזה היה חטאם - נסיון להפעיל את ההיגיון והרגש האנושי, בטקס שמהותו, התבטלות בפני הופעת השכינה. בעוד שכל העם נפלו על פניהם בראותם את האש שיורדת מהשמים (שם פס' כד), מסופר על בני אהרון שפעלו ביוזמה אישית: "וַיִּקְחוּ בְנֵי אַהֲרֹן נָדָב וַאֲבִיהוּא אִישׁ מַחְתָּתוֹ וַיִּתְּנוּ בָהֵן אֵשׁ וַיָּשִׂימוּ עָלֶיהָ קְטֹרֶת וַיַּקְרִיבוּ לִפְנֵי ה' אֵשׁ זָרָה אֲשֶׁר לֹא צִוָּה אֹתָם (י, א). בטקס שכולו נועד להתבטלות מול הופעת שכינה, אין מקום לשכל האנושי והאינטרס האישי, גם אם הוא מתכוון לטובה. ולכן, נראה, שקריאת פרשת פרה אדומה בשבת זו משתלבת עם מגמת הפרשה להטמיע את היסוד של התמימות בעבודת ה'. אפשר לנסות ולהבין דברים ואולי אף לתת טעם, אך לדעת, שבסופו של דבר - "לא מחשבותי מחשבותיכם ולא דרכיכם דרכי" (ישעיהו, נה, ח). במיוחד לקראת חודש ניסן וחג הפסח, עלינו להתחזק באמונה שנפדינו מבית עבדים על מנת להיות עבדי ה' וגם בנים לה'. גם בנים וגם עבדים נאמנים, עושים מלאכתם נאמנה כדי לעשות נחת רוח לאדון ולאב.

שנזכה לעבוד את ה' בשמחה ואהבה, ולזכור, שדווקא מתוך התבטלות לרצון ה' זוכים לקרבה ודבקות ולגאולה שלימה!




שבת שלום ומבורך!


האתר נבנה במערכת 2all | בניית אתרים